<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער שלשה עשר</h1>
<h2>דף יב.</h2>
והיאך מעמידין את המחיצה במים, אם היתה למעלה מן המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה מחיצה כולה בתוך המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יוצא למעלה [מן] המים כדי שיהיו המים שבחצר מובדלים, ואע"פ שאין המחיצה מגעת עד הקרקע, הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מותרת. ולא התירו מחיצה תלויה אלא במים לבד, שאיסור הטילטול במים מדבריהם, והקילו במחיצתו, שאינה אלא כדי לעשות היכר. לשון רבינו משה. והר"ר שלמה והראב"ד והרב בעל המאור כתבו, שמחיצה עשרה מתרת במים אע"פ שאינה מגעת למים. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר וכן דעת הרי"ף.
אמת המים שהיא עוברת בחצר [אם יש בגובהה עשרה טפחים וברחבה ארבעה או יתר על כן, עד עשר אמות אין] ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. ואם אין בעומקה עשרה [או] (ו)אין ברחבה ארבעה אין ממלאין ממנה בלא מחיצה. ביאר הראב"ד שהאמה אם אין בגובהה עשרה וברוחבה ארבעה, אע"פ שיש בפרצתה יתר מעשר, מותר למלאת [ממנה], מפני שיש כותל על גבה. משא"כ בלשון ים. וכשהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה אסור למלאות ממנה אע"פ שאין בפרצה יתר מעשר, משא"כ בלשון ים, מפני שהאמה נכנסת ויוצאה, וחולקת רשות לעצמה. ואפילו כותל שעל גבה אינו מתירה [למלאות], שהיא בעצמה נפרצה למקום האסור לה, והכותל שעל גבה אינו נחשב לה. ולא דיקדקו על טילטול החצר עצמה בין פרצת עשר ליתר על עשר, מפני שיש כותל על גבה [ה]מתיר החצר. והיא נעשית מחיצה בינה ובין החצר. ואין החצר נאסר מפני האמה. ויש מי שדחה זה הביאור, שאם פרצתה יתר מעשר, אם יהיה מותר לטלטל בחצר מפני כותל שעל גבה, אם כן מחיצה תלויה מתרת בחצר, ואיך תיעשה היא עצמה מחיצה כשאין בעומקה עשרה. ואולי דעת הרב, שאין זו מחיצה תלויה, הואיל ויש מחיצה מכאן ומכאן, מחיצה על גבה, יחשב לצורת פתח. וצורת פתח מתיר אפילו בפרצה יותר מעשר. והרשב"א העמידה כשאין בפרצתה יתר מעשר. ואעפ"כ כשיש בגובהה עשרה וברוחבה ארבעה אסור למלאות ממנה, מפני שעוברת מצד זה לצד זה וחלקה רשות לעצמה, משא"כ בלשון ים שהוא נכנס לשם ואינו יוצא ממנו, ו[כ]שאין בפרצתו יתר מעשר מותר למלאות ממנה מפני שהוא כבור החצר, עד כאן. (והר"ם) [והר"ש] ביאר לשון הים ואמת המים בענין אחר. וכבר ביארנו זה (בפרק עשירי) [בשער תשיעי]. ולא נתברר מדברי הר"ם לשון ים שנכנס לחצר ואינו יוצא משם, אם דינו כאמת המים העוברת, או כבור שאע"פ שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו חולק רשות לעצמו וא"צ מחיצה כשאין פרצתו ביתר מעשר. ובזה הולכים אחר מה שפסקו הגדולים להקל. ואע"פ שהיה נראה לנו צד איסור, הואיל ויש בה שיעור כרמלית והוא מחובר עם הכרמלית, שהרי באמת המים אם עשו לה מחיצה ביציאה ולא בכניסה אינו מותר אע"פ שהמחיצה מבדלת אותו ונראה כאילו בחצר [אפ"ה] צריך להבדילו משני צדדיו.
לשון ים שנכנס לחצר אם פרצתו יותר מעשר אסור לטלטל בחצר שהרי נפרצה החצר במילואה למקום האסור לה. ואם יש לה גידודין מותר. פירש הרב ר' שלמה גדודין, כגון שנשאר מן הכותל בגובה עשרה, אבל הים כיסהו. זה הביאור לא נתברר לנו, כי איך יחשב למחיצה אם הים כיסהו ואינו נראה. והראב"ד פירש גדודין, קצת מחיצות על [שפת] הלשון, שמשלימות לעומק עשרה. נראה דעת הראב"ד שעם עומק החצר והגדודין יש לחצר מחיצה עשרה.
לשון של ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ עשה לה מחיצה עשרה. בד"א כשפרצתו יתר מעשר (אסור) [כמו שאסור] לטלטל בחצר אא"כ יש לה גדודין כמו שביארנו. וכתב הר"ר שלמה, הפרצה שנכנס בה לשון ים לא נפרץ בו החצר במילואו, [דאם נפרץ במילואו] אפילו בפחות מעשר אוסרו. וכשהפרצה יתר מעשר צריך לעשות מחיצה לגדור פרצת כותל החצר עד עשר. אבל עשר א"צ כלום שהרי יש מחיצה מכאן ומכאן, ואע"פ שהפרצה יתר [מעשר] מותר לטלטל בחצר כשיש לה גידודין שנשאר מן הפרצה עשר אבל הים כיסהו. והראב"ד פירש שלשון ים אינו עמוק עשרה טפחים. וכשהפרצה יתירה על עשר הרי הוא כאילו נפרץ במילואו לים ואינו מכלל החצר עד שימעט הפרצה ויעמידה עד עשר. אבל אין בה יתר מעשר הרי הוא כבור שבחצר. ואם הפרצה יתר מעשר מותר לטלטל בחצר כשיש גדודין סביב הלשון עמוק עשרה ונמצאת החצר מוקפת מארבע רוחותיה.
<h2>דף יז:</h2>
באר שעשה לה שמונה פסין בארבע זויות, שני פסין דבוקין בכל זוית, הרי אלו כמחיצה, ואע"פ שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח, הואיל וארבע זויות עומדות ה"ז מותר למלאות מן הבאר ולהשקות לבהמה. וכמה יהיה גובה כל פס ופס מהם עשרה טפחים, ורחבם ששה. ובין כל פס ופס כמלא שתי רבקות של ארבע ארבע בקר אחת נכנסת ואחת יוצאה. שיעור רוחב זה אין יותר על שלש עשרה אמה ושליש. היה במקום אחד מן הזויות או בכל זוית מארבעתן אבן גדולה או אילן או תל המתלקט עשרה מתוך ארבע אמות או חבילה של קנים, רואים כל אילו יחלק יש בה אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה נדון משום זוית שיש בו שני פסין. חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה טפחים ויש ביניהם ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן נדון משום זוית שיש לו שני פסין. לשון רבינו משה. מותר להקריב ארבע זויות האלו לבאר, והוא שתהיה פרה ראשה ורובה לפנים מן הפסין שותה. אע"פ שלא יאחוז ראש הבהמה עם הכלי שבו המים, הואיל וראשה ורובה בפנים מותר ואפילו לגמל. היו קרובים יותר מזה אסור להשקות מהם אפילו לגדי שהוא כולו נכנס [לפנים]. לשון רבינו משה. ומותר להרחיק כל שהו, ובלבד שירבה בפסין פשוטין שמניחין אותן בכל רוח ורוח כדי שלא יהיה בין פס לחבירו יותר על שלשה עשרה אמה ושליש. לשון רבינו משה.
<h2>דף כ.</h2>
חצר שראשה האחד נכנס לבין הפסים מותר לטלטל מתוכה לבין הפסים ומבין הפסים לתוכה. היו שתי חצירות, אסורין עד שיערבו. יבשו המים בשבת אסור לטלטל בין הפסין, שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכם אלא משום המים. באו לו מים בשבת מותר לטלטל בשניהם, שכל מחיצה הנעשית בשבת שמה מחיצה, לשון רבינו משה.
<h2>דף כ:</h2>
לא התירו הפסין האלה אלא בא"י ולבהמות עולי רגלים בלבד. והוא שיהיה באר מים חיים של רבים. אבל אדם יורד לבאר וישתה או יעשה לו מחיצה מקפת לבאר גבוהה עשרה טפחים ויעמוד וידלה וישתה. ואם היה הבאר רחב הרבה, שאין אדם יכול לירד בו, ה"ז ידלה וישתה בין הפסין. וכן בור היחיד ובור [הרבים] אפילו בא"י אין ממלאין מהם אא"כ עשו להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים. הממלא לבהמתו בין הפסין ממלא ונותן בכלי לפניה. ואם היה אבוס ראשו נכנס לבין הפסין ויהיה גבוה עשרה ורחב ארבעה לא ימלא ויתן לפניה, שמא יתקלקל האבוס ויוציא הכלי לאבוס ומן האבוס לקרקע ר"ה, אלא ממלא ושופך והיא שותה מאליה. לשון רבינו משה. הזורק מרשות הרבים לבין הפסים חייב, הואיל ויש בכל זוית וזוית מחיצה גמורה שיש בה גובה עשרה ויתר מארבעה על ארבעה, והרי הריבוע ניכר ונראה, ונעשה כל שביניהם רשות היחיד. ואפילו היה בבקעה ואין שם ביניהם באר. שהרי בכל רוח ורוח פס מכאן [ופס מכאן]. ואפילו היו רבים בוקעים ועוברים בין הפסין לא בטלו המחיצות והרי הן כחצר שרבים בוקעים בה, והזורק לתוכו חייב, ומותר להשקות הבהמה ביניהם אם היה ביניהם באר.
<h2>דף פו.</h2>
והיאך מעמידין את המחיצה במים, אם היתה למעלה מן המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה מחיצה כולה בתוך המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יוצא למעלה [מן] המים כדי שיהיו המים שבחצר מובדלים, ואע"פ שאין המחיצה מגעת עד הקרקע, הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מותרת. ולא התירו מחיצה תלויה אלא במים לבד, שאיסור הטילטול במים מדבריהם, והקילו במחיצתו, שאינה אלא כדי לעשות היכר. לשון רבינו משה. והר"ר שלמה והראב"ד והרב בעל המאור כתבו, שמחיצה עשרה מתרת במים אע"פ שאינה מגעת למים. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר וכן דעת הרי"ף.
